יום חמישי, 11 ביוני 2009

"לאכול, לאהוב, אבל לא להתפלל"


כן, גם אני מחוברת למציאות יותר מידי, ואין לי זמן לעשות מדיטציה ולהתפלל, בדיוק כמו הקטע בתחילת הפרק של רב המכר על הודו - "להתפלל".

אותו קטע באנגלית

the dedicated effort to haul your...."

attention away from your endless brooding over the past and your nonstop worrying

"...about the future


שצוטט על ידי ביילע שהטיבה להסביר: המחברת לא יכולה לעשות מדיטציה, כי היא לא מצליחה להתרכז בהווה. מרוב שהמוח שלה מלא מחשבות על טעויות העבר ודאגות העתיד היא לא מסוגלת להיות בהווה"

גם אני כזאת: איני יכולה להתנתק מבעיות ההווה בגלל העבר ובגלל העתיד, ההווה בשבילי הוא זירה לפיתרון בעיות עכשויות ולא קרקע להינתקות.

מכל מקום, הספר - "לאכול, להתפלל לאהוב" - הוא רב מכר, ובצדק, ואותו הנצחתי בסרט שיצרתי אודות רבי המכר.

נא לפתוח רמקולים!



יום שלישי, 2 ביוני 2009

היא ישבה מולי

ברכבת, בחורה צעירה בסביבות גיל ה30. נראיית טוב, ונשמעת טוב בערבית. כן, היא דיברה בנייד שלה ערבית נעימה עם ידיד, כנראה, והקרינה לבביות.

היא עלתה לרכבת בלוד, העיר המעורבת, ותהייתי אם לא תרד באוניברסיטה ברמת אביב. לי היא נראתה סטודנטית לכל דבר, התיק שלה היה גדול ועמוס, כנראה, בקלסרים. לעינייה משקפים מודרניות. אין ספק, בחורה ערבייה, משכילה ונאורה.

לא, היא לא נשואה, על אצבעה אין טבעת נישואין, לראשה אין כיסוי ראש, אבל מי יודע, אולי היא יותר מודרנית משאני חושבת.

בזה הרגע החלטתי לכתוב עלייה פוסט, אבל לא הייתי בטוחה שיש לי כלי כתיבה. נברתי בתיקי ושלפתי עט, אבל אין לי נייר, למזלי מצאתי דף רעוע ריק בצידו האחד, התחלתי לכתוב.....


"התחנה הבאה - תל-אביב הגנה". הגענו לתל-אביב. היא עדיין יושבת מולי, ואני כותבת מולה, גם היא כותבת, איני יודעת מה, עוד מעט הרכבת עוצרת בתחנה. היא מהרהרת, מגלגלת את העט בידה, וחושבת. אני ממשיכה לכתוב, הרכבת עצרה.

היא מכניסה את היומן שלה לתיק, אולי מתכוננת לירידה. היא שולפת ארנק, מתוכו מבצבצים מספר כרטיסי אשראי, אכן בחורה מסודרת ומתקדמת.

"התחנה הבאה - תל-אביב השלום", ואנחנו ממשיכות לנסוע, אני מולה והיא מולי. כעת היא מוציאה דף חשבון צהוב ומעיינת בו, מקפלת אותו ו...לתיק. "הרכבת מיד תיכנס ל - תל-אביב השלום". היא שולפת את הנייד ושולחת SMS, למי, איני יודעת, אולי לאהובה, היא עדיין לא ירדה. הגענו ל"תל-אביב השלום", הדף כמעט נגמר לי, החלטתי לצמצם במילים. היא בוהה בחלון, מהרהרת, משחקת שוב עם הנייד.

"התחנה הבאה - תל-אביב סבידור מרכז". היא ממהרת לרדת, אז אולי היא לא סטודנטית כפי שחשבתי, ואני בוהה דרך החלון לחפש אותה, לא, איני רואה אותה.

הרכבת ממשיכה לנסוע, "הרכבת הינה רכבת פרברים ל.....כפר-סבא, התחנה הבאה - תל-אביב אוניברסיטה".