יום חמישי, 11 ביוני 2009

"לאכול, לאהוב, אבל לא להתפלל"


כן, גם אני מחוברת למציאות יותר מידי, ואין לי זמן לעשות מדיטציה ולהתפלל, בדיוק כמו הקטע בתחילת הפרק של רב המכר על הודו - "להתפלל".

אותו קטע באנגלית

the dedicated effort to haul your...."

attention away from your endless brooding over the past and your nonstop worrying

"...about the future


שצוטט על ידי ביילע שהטיבה להסביר: המחברת לא יכולה לעשות מדיטציה, כי היא לא מצליחה להתרכז בהווה. מרוב שהמוח שלה מלא מחשבות על טעויות העבר ודאגות העתיד היא לא מסוגלת להיות בהווה"

גם אני כזאת: איני יכולה להתנתק מבעיות ההווה בגלל העבר ובגלל העתיד, ההווה בשבילי הוא זירה לפיתרון בעיות עכשויות ולא קרקע להינתקות.

מכל מקום, הספר - "לאכול, להתפלל לאהוב" - הוא רב מכר, ובצדק, ואותו הנצחתי בסרט שיצרתי אודות רבי המכר.

נא לפתוח רמקולים!



יום שלישי, 2 ביוני 2009

היא ישבה מולי

ברכבת, בחורה צעירה בסביבות גיל ה30. נראיית טוב, ונשמעת טוב בערבית. כן, היא דיברה בנייד שלה ערבית נעימה עם ידיד, כנראה, והקרינה לבביות.

היא עלתה לרכבת בלוד, העיר המעורבת, ותהייתי אם לא תרד באוניברסיטה ברמת אביב. לי היא נראתה סטודנטית לכל דבר, התיק שלה היה גדול ועמוס, כנראה, בקלסרים. לעינייה משקפים מודרניות. אין ספק, בחורה ערבייה, משכילה ונאורה.

לא, היא לא נשואה, על אצבעה אין טבעת נישואין, לראשה אין כיסוי ראש, אבל מי יודע, אולי היא יותר מודרנית משאני חושבת.

בזה הרגע החלטתי לכתוב עלייה פוסט, אבל לא הייתי בטוחה שיש לי כלי כתיבה. נברתי בתיקי ושלפתי עט, אבל אין לי נייר, למזלי מצאתי דף רעוע ריק בצידו האחד, התחלתי לכתוב.....


"התחנה הבאה - תל-אביב הגנה". הגענו לתל-אביב. היא עדיין יושבת מולי, ואני כותבת מולה, גם היא כותבת, איני יודעת מה, עוד מעט הרכבת עוצרת בתחנה. היא מהרהרת, מגלגלת את העט בידה, וחושבת. אני ממשיכה לכתוב, הרכבת עצרה.

היא מכניסה את היומן שלה לתיק, אולי מתכוננת לירידה. היא שולפת ארנק, מתוכו מבצבצים מספר כרטיסי אשראי, אכן בחורה מסודרת ומתקדמת.

"התחנה הבאה - תל-אביב השלום", ואנחנו ממשיכות לנסוע, אני מולה והיא מולי. כעת היא מוציאה דף חשבון צהוב ומעיינת בו, מקפלת אותו ו...לתיק. "הרכבת מיד תיכנס ל - תל-אביב השלום". היא שולפת את הנייד ושולחת SMS, למי, איני יודעת, אולי לאהובה, היא עדיין לא ירדה. הגענו ל"תל-אביב השלום", הדף כמעט נגמר לי, החלטתי לצמצם במילים. היא בוהה בחלון, מהרהרת, משחקת שוב עם הנייד.

"התחנה הבאה - תל-אביב סבידור מרכז". היא ממהרת לרדת, אז אולי היא לא סטודנטית כפי שחשבתי, ואני בוהה דרך החלון לחפש אותה, לא, איני רואה אותה.

הרכבת ממשיכה לנסוע, "הרכבת הינה רכבת פרברים ל.....כפר-סבא, התחנה הבאה - תל-אביב אוניברסיטה".





יום ראשון, 17 במאי 2009

כזה מפגש מרתק...עוד לא היה לי!

ביום שישי האחרון נסעתי לביתו של יגאל חמיש אשר בכוכב יאיר כדי להיפגש עם ספרנים-בלוגרים מרחבי הארץ.

למפגש הסַפְרַנוֹ-סְפֵירַה הראשון הגיעו ספרנים נרגשים שבאו להכיר את עמיתיהם מהרשת, ולרובם זו היתה הכרות פיזית ראשונה. אבל לא על זה רציתי לכתוב. המפגש תועד ותואר רבות על ידי עמיתי. אני רוצה לכתוב על המפגש הפרטי שלי עם רחל, זוגתו של יגאל.


הכל התחיל עם "שומר המסך" של יגאל.



יגאל, כידוע, לא נפרד מהלפטופ שלו. לכל הרצאה והרצאה הוא מגיע עימו, זה מסוג החברים הנאמנים שלו, בדיוק כמו פליקר שלו. ובכן, על שומר המסך של יגאל מככבת כל המשפחה, וכך התוודעתי לראשונה אל אשתו שהיתה מוכרת לי, אבל לא ידעתי מהיכן.


כשהגעתי לביתו, כן ביום שישי הגורלי 15/5/09, למפגש הספרנוספירה הראשון, קיבלה אותנו בחמימות אשתו רחל, כן, זה שמה, שלא היתה מוכרת לי ממבט ראשון, אבל היא קלטה אותי מיד. לאחר שיחה קצרצרה "נפל לשתינו האסימון" ומסתבר ש"שתינו מאותו הכפר". למדנו יחד בבית הספר היסודי, המשכנו באותו התיכון, ואפילו, כך הסתבר לי יותר מאוחר, היינו באותו גן הילדים. הייתם מאמינים?



ובכן, העולם הוא עגול וקטן, ועובדה - כך נפגשתי עם רחל קטן (חמיש בהווה), ויגאל, שפחד שאכתוב על זה פוסט, אולי יתייחס יותר ברצינות לעניין ויחליף את "שומר המסך", כי אף פעם, ובאמת אף פעם, אי אפשר לדעת לאן זה יוביל....לאן?



יום רביעי, 13 במאי 2009

ולבסוף......אל תשכחו לרסס אותי!

לא להאמין, אבל הגעתי לפוסט הרביעי שלי.

אני רוצה לשתף אתכם בכל הבעיות הטכניות בהן נתקלתי במהלך הדרך, להזכירכם, אחרי שארזתי את "ארגז הכלים שלי" ידעתי שמחכה לי דרך ארוכה ומייגעת.

1. לא הצלחתי לעשות לינק מתוך תמונה! (בדיוק כמו שעושים לינק ממילה).


את , , למשל, רציתי לקשר לבלוג שלו מתוך התמונה שלו, אבל בסוף הצלחתי, והתוצאה לפניכם, תודה לעידית!

2. לא הצלחתי להעלות אנימציה! ניסיתי כמו שמעלים תמונה, אצלי זה שיכפל את עצמו המון פעמים.


3. לא הצלחתי לעשות לינק לקובץ שנמצא אצלי במחשב, להבדיל מקובץ שנמצא ברשת האינטרנט ושזה אפשרי.
שאלתי את עצמי - מדוע קבצי תמונות כן ניתן להעלות מהמחשב האישי שלי וקבצים מסוג אחר, למשל, קבצי WORD אי אפשר?


כמובן שחיפשתי בHELP, אפילו שאלתי את יגאל, (חמיש, כמובן) שלא עזר לי במיוחד.


אז עכשיו אני שואלת אתכם, ותוכלו לענות לי גם באמצעות המייל האישי שלי.



ולבסוף............ האם ריססתם אותי?

חבל שתבזבזו מזמנכם היקר בגלישה באינטרנט, אני אגיע אליכם, ובמהרה, אתם תתעדכנו מיידית ותצאו נשכרים, אני כמו אימייל אנונימי שיגיע אליכם מבלי לדעת מי אתם.


אז בכל לשון של בקשה, תכוונו מדוייק, אני נמצאת כאן למעלה בצד שמאל, אל תשכחו לרסס אותי!

יום חמישי, 7 במאי 2009

ארגז הכלים שלי? או - הסל של יגאל!


בעוד שבוע אארוז את
שלי שקיבלתי מיגאל (חמיש, כמובן) ואצא לדרך ארוכה.....אנסה לקיים את הבטחתו שהטכנולוגיה לא משתלטת עלי, נהפוך הוא - אני היא זו שיכולה לה. האמנם?



בסל של יגאל יש הרבה כלים, כרגע הם מאד מבולבלים ואני צריכה לעשות בהם סדר. אז בתור תלמידה בסדר אתחיל להשתמש בהם לפי הסדר:



ראשית צריך לטפל בתמונות כמו שצריך: תמונה כבדה וגדולה צריך לדחוס ולהקטין

כדי שתשתלב יפה בטקסט.



תמונה מעניינת צריכה "לספר" מהיכן היא הגיעה, ככה לא יבלבלו לי את המוח יותר מידי. אבל תמיד צריך לזכור! לא לשלוח תמונות במייל, ובכלל - לא לשלוח קבצים. ככה יגאל אמר, (חמיש, כמובן)!


אבל לא רק בתמונות עסקינן! יגאל לימד אותנו לחתוך קטעים מהאינטרנט ולהדביקם היכן שרוצים. ממש"פאן של ויו!







וכשיש הרבה תמונות, אבל ממש המון, פיקסה (מלשון פיקסו) יסדר לנו אותן בקלסרים ו"ישתולל" עימן לפי בקשתנו.


אפשר ליצור קולאז'




ואפשר לראותן בוידיאו





ויש עוד המון אפשרויות, צריך, פשוט, לבדוק את האופציות גם HELP, ככה יגאל אמר.

ואם אני רוצה לפרסם את המון התמונות שלי ברשת ולשתף אתכם בחוויותי הויזואליות, פליקר נחלץ לעזרתנו, ולידיעתכם, פליקר הוא ממש חבר טוב של יגאל, הוא עוזר לו המון ביצירת המוניטין שלו, איני יודעת מה הוא היה עושה בלעדיו.

אני, לעומת זאת, עדיין בגדר ידידה רחוקה שלו, עוד לא חברה אמיתית.


לאחר שעברתי דרך ארוכה ומייגעת הגעתי ל"דובדבן שבקצפת" זהו היומן האישי שלי, כאן אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה, ואיך שאני רוצה, אין עלי צנזורה וגם לא פריזורה, "חופשי על הבר", כאן אני יכולה לקדם את הרעיונות שלי וגם לקבל תגובות, כי תזכרו! "אינטרנט זה לא רק תוכן זו גם תנועה", ממני אליכם, וממכם אלי, ממש אוטוסטרדה של מידע, ככה יגאל אמר.


בפוסט זה לא ניסיתי לשכנע אתכם במשהו, סתם שיתפתי אתכם במחשבותי, זה גם התרגיל האחרון שלי שעלי להגיש ל...

שכתב לנו במייל:

"במפגש האחרון, כל משתתפת תציג את הפעילות שלה באמצעות הכלים השונים שלמדה בקורס שלנו. אנא חזרו לכל הדוא"לים ששלחתי אליכם על מנת לרענן את זכרונכן במה שנלמד, והציגו תוצרים יפים בבלוג שלכן, או בכל מה שתמצאו לנכון"

אז אני שואלת אתכם שוב, האם זה ארגז הכלים שלי? או הסל של יגאל?



איזה יגאל?......................חמיש, כמובן!

יום ראשון, 3 במאי 2009

העוגה ששודרגה לכדורי שוקולד



אז כמו בכל שבת, אני עומדת במטבח ומבשלת...(ושתסלחנה לי כל שומרות השבת).



מה לעשות, אני לא מספיקה לעשות הכל במשך השבוע, כי "אין לי זמן" (אופס,
יגאל "יהרוג" אותי כשישמע ש"אין לי זמן").

מחכים לי בבית חמישה פיות מורעבים (את עצמי לא ספרתי, כי אני מסתפקת במועט), אבל הם, ארבעה גברברים ובת אחת שאוהבים לנשנש אוכל טעים.

אז כשהסירים על הגז מבעבעים, החלטתי גם לא לנטוש את התנור - טוסטר אובן ליתר דיוק,


ולהכין עוגה בחושה:

חצי כוס סוכר חום (שלא יהייה מתוק מידי....למרות שכולנו רזים!)

כוס שמן כמעט שלמה

3 ביצים

לערבב הכל במיקסר, ולהוסיף בהדרגה:

2 כוסות קמח מלא
(שיהייה יותר בריא)

כוס מים רותחים

2 כפות קורנפלור (לאוריריות -
זה מהפטנטים למטבח שיעשו את חיינו קלים הרבה יותר)

חצי כוס
שקדים טחונים (לבריאות)

כף קינמון

יצקתי הכל
לסיר פלא וזהו,.....חצי שעה בתנור!








לאכזבתי, העוגה יצאה מעט יבשה, אז כדי להרטיבה הוספתי קקאו+שוקולית מומסים בחצי כוס מים, ואז עלה לי הרעיון לפורר הכל וליצור כדורי שוקולד מגולגלים בפירורי קוקוס.





יצא שיגעון!

בתיאבון!

יום שני, 27 באפריל 2009

הכל בגלל יגאלחמיש


זה הפוסט הראשון שלי וזה הכל בגלל יגאל (חמיש כמובן). הוא מכריח אותנו לפתוח בלוג, למרות שאני טוענת שלא לכל אחד זה מתאים.


ימים יגידו מי צודק, אני או.......................... יגאל (חמיש כמובן).



יגאל גם אמר לנו "לא להתעסק בקוסמטיקה" של הבלוג כרגע, אבל אני דווקא כן רוצה ליפות אותו, אז צבעתי את המשפט בירוק!


אני חושבת שיגאל (חמיש, כמובן) קצת מתוסכל מהבנות של הקורס - ארגז הכלים לספרן ולמידען - שלא מתלהבות כמוהו מבלוגים . לדעתי זה לא נכון, אבל ימים יגידו מי צודק, אני............
או יגאל (חמיש) כמובן!